מדרש על שמואל א 8:5: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ר׳ יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר (דברים י״ז:ט״ו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך וכן היה רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר (שם) ואמרת אשימה עלי מלך וגו׳ תניא רבי אליעזר אומר זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר (ש״א ח ה) תנה לנו מלך לשפטנו אבל עמי הארץ שבהן קלקלו שנאמר (שם) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו. תניא אידך רבי יוסי אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. ואיני יודע איזה מהן תחלה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחלה ואין כסא אלא מלך שנאמר (ד״ה א כט כג) וישב שלמה על כסא ה׳ למלך ועדיין איני יודע אם להכרית זרעו של עמלק תחלה ואם לבנות בית הבחירה כשהוא אומר (דברים יב י) והניח לכם מכל אויביכם וגו׳ והיה המקום אשר יבחר ה׳ וגו׳ הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב ז א) ויהי כי ישב המלך דוד בביתו וה׳ הניח לו מסביב וכתיב (שם) ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וגו׳:

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לד, ל): מִמְלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם. רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִם רָאִיתָ חָנֵף וְרָשָׁע מַנְהִיג אֶת הַדּוֹר, נוֹחַ לוֹ לַדּוֹר לִפְרוֹחַ בָּאֲוִיר וְלֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְאֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה מִמֹּקְשֵׁי עָם אֶלָּא לִפְרֹחַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג, ה): הֲתִפּוֹל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ. מִמְלֹךְ אָדָם חָנֵף וגו', רַבָּנִין אָמְרֵי כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ מְלָכִים עַל יִשְׂרָאֵל וְהִתְחִילוּ מְשַׁעְבְּדִין בָּהֶן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וּבִקַּשְׁתֶּם לָכֶם מְלָכִים, הֱוֵי אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קמו, ג): אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים וגו'. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כָּל מִי שֶׁבּוֹטֵחַ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זוֹכֶה לִהְיוֹת כַּיּוֹצֵא בוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, ז): בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ, אֲבָל כָּל מִי שֶׁיִּבְטַח בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים נִתְחַיֵּב לִהְיוֹת כַּיּוֹצֵא בָהּ, מִנַּיַן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטו, ח): כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם. רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מִי שֶׁנִּשְׁעַן בְּבָשָׂר וָדָם עוֹבֵר, אַף פְּרוֹסְטְיָא שֶׁלּוֹ עוֹבֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמו, ג): בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיוֹדְעִין שֶׁאֵין בָּשָׂר וָדָם כְּלוּם, וּמַנִּיחִין כְּבוֹדִי וְאוֹמְרִין (שמואל א ח, ה): שִׂימָה לָנוּ מֶלֶךְ, מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁין מֶלֶךְ, חַיֵּיכֶם שֶׁסּוֹפְכֶם לְהַרְגִּישׁ מֶה עָתִיד לְהַגִּיעַ לָכֶם מִתַּחַת מַלְכְּכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ז, ז): כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ אֵין קֹרֵא בָהֶם אֵלָי.

פס'. כי תבוא אל הארץ. עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ. אשר ה' אלהיך נותן לך וירשת וישבת בה. בשכר שתירש תשב. ואמרת אשימה עלי מלך. רבי נהוראי אומר הרי זה דבר גנאי לישראל שנא' (שמואל א ח׳:ז׳) כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו. אמר לו ר' יהושע והלא מצוה מן התורה לשאול להם מלך שנא' שום תשים עליך מלך. ולמה נענשו בימי שאול שלא שאלו כהוגן. והכי גרסינן בסנהדרין בפרק כהן גדול. ר' אלעזר בר' יוסי אומר זקנים שבאותו הדור שאלו כהוגן. שנא' (שמואל א ח׳:ה׳) שימה לנו מלך לשפטינו ועמי הארץ שבהם קילקלו שנא' (שם) והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותנו (ככל הגוים אשר סביבותנו). א״ר נהוראי לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים. והוא שאמר לו הקב״ה לשמואל כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו: